איך אפשר להיות הורים טובים ללא רגשות אשמה

Untitled design (1)
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

אחד התסכולים הנפוצים ביותר שאנו שומעים מהורים נשמע בערך כך: "אנחנו לא מצליחים לגרום לילד שלנו להתנהג יפה. הוא משולח רסן ואנו חשים אשמה בהתנהגות שלו. נוסף על כך הבושה שאנו מרגישים בהתנהגותו מכבידה עלינו: איך לא הצלחנו, מה עשינו לא נכון, איפה טעינו. זו תחושה איומה."

 איך ייתכן שאנחנו ההורים, שנותנים את מרבית חיינו בשביל הילדים, מרגישים רגשות אשמה? במה אנחנו אשמים? מה רע עשינו?

האמת היא שאתם לא אמורים לדעת הכל על הורות, אלא זו מיומנות שנתנת ללמידה, בדיוק כמו כל דבר אחר בחיים. אמנם אין דרך אחת נכונה להיות הורים, אך יש דרכים יעילות יותר להתמודד עם ההתנהגות של ילדכם.

אתם מנסים לעשות כמיטב יכולתכם

הבעיה אינה נעוצה במה שאנחנו עושים או לא עושים כהורים, אלא בפער שבין החלומות שלנו להיות הורים אידיאליים לבין מה שאנחנו מצליחים להעניק לילדים שלנו בפועל.

עבדנו עם ילדים ומתבגרים חסרי שליטה וגבולות. אנו מבינים היטב מאיפה ההרגשה שלכם מגיעה כשאתם מצהירים על עצמכם שאתם הורים גרועים. כיועצים, חלק מהתפקיד שלנו הוא לעבוד איתכם כדי ללמד אתכם מיומנויות חדשות ולעזור לכם להבין שאין דבר כזה הורים אידיאליים. כולנו עושים כמיטב יכולתנו.

רבים מהאמהות והאבות שפגשנו הגיעו אלינו מוצפים בתחושת אשמה. האמת, הם ניסו לעשות את הטוב ביותר שיכלו. אנו נפעמים לעיתים מהפער שבין ההשקעה של ההורים לבין רגשות האשמה שהם חשים למול התוצאה- הפרעות ההתנהגות, מצבי רוח ומצבי לחץ אחרים בבית. תמיד האצבע המאשימה מופנית אל ההורים.  הן ההורים אל עצמם והן הסביבה שמפנה את האשמה אליהם, בדרך כלל שלא בצדק. מה שמוסיף לתחושת חוסר אונים שהולכת וגוברת ומנציחה עוד יותר את חווית הקושי ואת רגשות האשמה והבושה. 

אז מה עושים?

צריך להבין שרגשות הבושה והאשמה לא משפרים את התנהגות ילדכם, אלא אפילו להפך, מעצימים אותה. לכן, הדבר הראשון שאנו כיועצים מבקשים לברר זה איפה כשלתם. המעניין הוא שברוב רובם של המקרים נגלה שההורים שכחו את הטוב והנכון שעשו למען הילדים ומעלים על נס את מה שחסכו מהם.

הייתכן? מסתבר שלילדים יש חיישנים שחשים היטב את המקומות הלא נוחים אצל ההורים. רגשות אשמה בדורנו הם בור בלי תחתית! מה שנעשה ולא נעשה, תמיד נחוש שלא עשינו די, וגרוע מכך, שטעינו ואנו אשמים בכל. מקומם של הורים החשים נאשמים אינו טוב או בריא עבור הילדים. זהו כר פורה לבלבול, בור ששומט את הקרקע מתחת לילדים.

מה שעלינו לעשות כהורים, הוא קודם כל לסגור את הבור על ידי כך שנהיה הוגנים באופן שבו אנו רואים את התפקיד שלנו. עלינו להיות כנים עם עצמנו ולדעת שאם אנחנו רוצים לעסוק באיפה היינו לא מספיק טובים, אזי על אותו משקל עלינו לשים גם את מה שכן עשינו טוב, את ההשקעה שהשקענו, את הנתינה, את המחשבה, את האהבה שאנו חשים. כך נישיר מבט אל הטוב שאנו עושים וזו תהיה נקודת פתיחה נפלאה בהורות שלנו. נקודת פתיחה שמאפשרת לנו להיות ההורים, בעלי התפקיד, ונותנת לנו כוח למלא את תפקידנו.

זכרו, רגשות הבושה לא עוזרים לאף אחד, לא לכם ולא לילדכם. השאלה היא לא מי אשם, כי זה פשוט לא משנה. מה שחשוב הוא שאתם פועלים כדי להתייעל כהורים וכדי להבין איפה אתם יכולים לעזור לילד שלכם לשנות את התנהגותו. אחרי הכל, לא מדובר במי אשם, אלא במי מוכן לקחת אחריות. ולפעמים, ההבנה הזו ממקדת אותנו בחווית הורות אחרת שעוזרת לנו להשתחרר מרגשות האשמה. 

אף אחד לא יכול לשפוט אתכם אלא אם כן הוא היה בנעליים שלכם

אנו מבינים שהרגשה של שיפוט והאשמה מצד אחרים היא לא נוחה בלשון המעטה, אבל חשוב שתמשיכו להזכיר לעצמכם שהם מעולם לא היו בנעליים שלכם. הם לא יכולים לשפוט אתכם. אנחנו כבר יודעים עוד לפני שדברנו אתכם שאתם מנסים לעשות כמיטב יכולתכם. אף הורה לא מתעורר בבוקר ואומר, "אני חושב שאנסה היום לטעות עם הילד שלי." 

אז קחו הפסקה מתחושת האשמה ודיעותיהם של אחרים, ובמקום זאת התמקדו במה שאתם יכולים לעשות כדי לשנות את המצב לטובה.

אל תקחו אחריות על התנהגות ילדכם

כשילדכם מתנהג באופן שלילי, יכול להיות שאתם רגילים לומר לעצמכם דברים כמו:

"זו אשמתי שהוא משקר – קלקלתי אותו ואפשרתי לו לחמוק מיותר מדי דברים כשהיה קטן."

"זו אשמתי שהיא גסת רוח כלפי סבא וסבתא – לא הייתי מסוגל ללמד אותה נימוסים טובים."

"זו אשמתי שהציונים שלו גרועים – הייתי צריכה לשבת איתו יותר כל ערב."

הבינו שכאשר אתם מאשימים את עצמכם, אתם לוקחים אחריות על התנהגות ילדכם במקום לאפשר לו לקחת אחריות על ההתנהגות שלו. אל תנהגו כך, מפני שזה לא טוב לכם או לו.

זה בסדר לתת לילד שלכם להיאבק

מדוע אנו נכנסים לדפוסים הללו עם הילדים שלנו? במילים פשוטות: כי כואב לנו לראות אותם נאבקים.

זכרו, המטרה היא שההתנהגות שלהם תהיה הולמת, לא משנה איך הם מרגישים לגבי זה. כמו שאתם התמודדתם עם קשיי התבגרות ולמדתם כיצד לקחת אחריות, כך ילדכם יצטרך ללמוד את אותם השיעורים. הוא ייתקל בחייו באתגרים ואכזבות, אבל אם לא יורשה לו להתמודד איתם, הוא לעולם לא יתפתח למבוגר שמסוגל לקחת אחריות ולהתמודד עם עליות ומורדות החיים. במקום זאת, הוא תמיד יחפש שעיר לעזאזל כדי לתלות עליו את האשמה.

בחנו את דפוסי ההורות שלכם

טיפ קטן: אם אתם מאפשרים לילדכם ו/או לאנשים אחרים להאשים אתכם, תקחו צעד אחורה ותשאלו את עצמכם אם זה דפוס התנהגות שלכם. כשתתחילו לבחון את דפוסי ההורות שלכם בצורה כנה ולא מאשימה, תוכלו לעזור לילדכם לקחת אחריות ולשנות את התנהגותו.

לשם כך, עליכם להיות חזקים או יותר נכון, בטוחים! ולא לקבל את כל התירוצים שילדכם עשוי לתת לכם. אל תיתנו לו לנסות להאשים אתכם באמירת דברים כמו: "הכעסת אותי אז בעטתי בקיר." או, "לקחת לי את המשחק, אז יצאתי לפגוש את החברים שלי בלי לספר לך."

קחו בחשבון שהמטרה שלכם היא ללמד את ילדכם לקחת אחריות במקום להאשים אחרים. הוא לא יאהב את זה בהתחלה, אבל זה בסדר.

אף אחד מאיתנו לא נולד עם הידע איך להיות הורה. כולנו לומדים תוך כדי. וזה גם בסדר לעשות חשבון נפש, אבל לדעת לזהות את ההבדל בין חשבון נפש לרגשות אשמה. והמבחן הוא פשוט, חשבון נפש מניע אותנו לתוצאה מיטבית לעומת האשמה עצמית שמונעת מאיתנו לפעול בצורה בריאה ונכונה. יתר על כן, היא מחזיקה אותנו תקועים במקום של תבוסתנות. היא הופכת לעדשה המעוותת שדרכה אנו רואים את עצמנו, ולא לעדשה הברורה יותר המתמקדת בשינוי התנהגותי של ילדינו.

זכרו, היותכם הורים לילדים חסרי גבולות לא אומר שאתם הבעיה – אתם הפתרון.

 

השארת פרטים